הסיפור
לא חיפשנו וילה.
חיפשנו מקום שנרגיש בו אחרת.
בפעם הראשונה שהגענו לאנדרוס,
משהו בקצב של האי נכנס פנימה לאט.
הרוח, האבן, הים, השקט של הערב.
עם השנים נבנה גם הבית.
לאט.
כמו הקשר שלנו למקום.
על אנדרוס
אנדרוס הוא הצפוני באיים הקיקלדיים. הקרוב ביותר לאתונה, אבל הרחוק ביותר בתחושה. אין כאן את הצלמות של סנטוריני, ולא את הקהל של מיקונוס.
יש כאן שבילים שנבנו לפני מאות שנים. כפרים שלא ידעו תיירות. ים בצבעים שלא ידעת שקיימים. ורוח — תמיד רוח.
מי שמגיע לאנדרוס פעם אחת, בדרך כלל חוזר.







